באחת הסדנאות הגיעה אלי מישהיא וכבר במפגש הראשון של הסדנא היא מכריזה בפני כולן “אין סיכוי שאצליח.. אני לא מאמינה שזה אפשרי..”
התחלה כזאת מדרבנת אותי יותר..
במהלך המפגש אני מתייחסת הרבה לתפיסה המינית של כל אחת ואחת, תפיסה שברוב המקרים לא משרתת אותנו..
והיא..? היא מינית.. הכל אצלה בסדר, יש רק את הקטע הזה של האורגזמה עם הגבר במהלך החדירה שהיא מעולם לא חוותה והיא מאוד רוצה להגיע לשם אבל אין לה שום בעיה עם עצמה..
היא הולכת הביתה קצת סקפטית. אני מבקשת ממנה שתניח קצת למחשבות ותנסה לעשות את התרגילים והתרגולים שאני מבקשת.
יהיה בסדר אני אומרת לה. תאמיני בעצמך. את יכולה. כל אחת יכולה. היא מסתכלת עלי במבט כזה של “טוב בסדר..” תני לי ללכת הביתה.
לפני הפגישה השנייה היא מבררת אם ניתן להפסיק את התהליך. אני אומרת לה שאת התהליך ניתן להפסיק רק בסופו..
היא מגיעה לפגישה השנייה עם פרצוף קצת חמוץ. במהלך המפגש היא שקטה, מקשיבה בקשב רב.
אני מרגישה שינוי לעומת השליליות שליוותה אותה במפגש הראשון.
הולכת הביתה בפרצוף פחות כועס מהפעם הראשונה.
חולפים שלושה ימים וזה קורה..
בוקר.. טלפון..
צעקות..
רוני.. רוני.. את לא מאמינה.. אני לא מאמינה.. חווית אתמול אורגזמה לראשונה בחיי עם בן זוגי וכל הלילה אנחנו במיטה וזה לא מפסיק.. פתאום מה שהוא השתחרר אצלי ואני לא מאמינה על עצמי.
מה עשית לי..?
רק הסברתי לך מה עשיתי וביקשתי ממך לעשות את זה גם..
לא עשיתי כלום.. זאת את.. אני אומרת לה..
יום לפני המפגש השלישי היא מתקשרת שוב, עדיין בהתלהבות.
תקשיבי היא אומרת לי.. אני מאחרת למפגש הבא.. אבל אני חייבת שהבנות ידעו כבר מתחילת המפגש שהצלחתי ושזה אפשרי.. אני רוצה שבתחילת המפגש תתקשרי ואגיד לכולם בספיקר שזה אפשרי..
ואכן כך היה, ובתחילת המפגש היא התקשרה והצליחה להפתיע ולהצחיק את הבנות בהתלהבות שלה לאור הסקפטיות שראו ממנה במפגשים הראשונים..
בסיום המפגש אמרה אחת מהנשים. “כשהיא הלכה הביתה בתום המפגש הקודם הרגשתי שיש לה זמן עד שתצליח אם בכלל.. ועכשיו אחרי השיחה שלה אני רוצה להיות במקום שהיא נמצאת..”
כי כל אחת יכולה.. ולכל אחת יש את הזמן שלה..
רק תרצו ותאמינו בעצמכן. את הדרך, אני אראה לכן
ומי שלא מגיעה.. מפסידה! 😀