ראי שעל הקיר

אחד הדברים העולים בשיחות עם לא מעט נשים שמגיעות אלי הוא העיסוק המוגבר שלהן בדימוי הגוף שלהן ובאיך שהן נראות בזמן קיום היחסים, וכתוצאה מכך – עיסוק באיך בן הזוג חווה אותן באותו הרגע..

נשים רבות עוסקות בביקורת, שיפוטיות, חוסר בקבלה עצמית והתעסקות במה לא טוב אצלן. הן עומדות מול המראה ולא אוהבות את מה שהן רואות.

כאשר הן מגיעות לסיטואציות מיניות עם גבר הן עסוקות בפרשנות העצמית שלהן לסיטואציה ואיך שהגבר תופס אותן. 

במקום לתת ליצריות ולתשוקה להוביל אותן בחוויה הן משליכות את מה שהן חושבות על עצמן לגבר שאיתן, והן בטוחות שגם הוא מרגיש כך לגביהן.. הן בטוחות שהוא עסוק בלהסתכל ולשפוט אותן כפי שהן עושות לעצמן.

אישה החושבת שהחזה שלה גדול או נוטה למטה מידי והיא עסוקה בנראות שלו בזמן היחסים, ובמחשבה איך הגבר עלול לתפוס את המראה שלה, מצניעה או נמנעת מתנוחות מסוימות שיכולות לענג אותה כי היא עסוקה באיך שהיא נראית בזמן התנוחה ולא בעונג ממנה.

בן זוגה לא מודע למה שהיא חווה ועוברת גם כי הוא לא מרגיש את מה שהיא מרגישה, וגם הוא לא שם לב לזה בעצמו בזמן היחסים.

אז איך אפשר להתפלא שאותן נשים לא מצליחות להביא את עצמן לשקט פנימי ולמקום שהן באמת תוכלנה להתמסר להנאה מתוך מקום של כוח?

ואיך מפסיקים את אותו דיבור פנימי שמפריע להנאה באותו הרגע?

הדבר הראשון בדרך להצלחה הוא קבלה ואהבה עצמית. דבר זה ניתן ללמידה והטמעה על ידי תהליך של שינוי דפוס החשיבה וחיבור מחדש לעצמנו, חיבור שיאפשר לאישה לקבל את עצמה כמו שהיא, ולאהוב את עצמה.

שינוי התפיסה החשיבתית מביא לשינוי התנהגותי שתואם את התפיסה החדשה, וכך גם הגוף מצליח להגיב פיזיולוגית בתאום עם התפיסה החדשה וההתנהגות בעקבותיה.